נדחתה בקשה לצו מכוח פקודת בזיון ביהמ"ש לאכיפת פסק דין שניתן בהסכמה

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי (כב' סגן הנשיא ג' גינת) אשר דחה בקשה ליתן צו מכוח סמכותו לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט עקב סירוב לקיים צו שיפוטי שנקבע בפסק הדין ב-עת"מ 1061/03.

ההליכים המשפטיים הקודמים

1.       המבקשים הגישו עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי. בעתירה נטען, כי על המשיבים להפעיל את סמכותם להעביר ממקומו את השוק העירוני הפועל ברח' יוספטל בקרית אתא. ביום 20.1.2005 ניתן פסק הדין. בית המשפט המחוזי (כב' סגן הנשיא ג' גינת) קבע כי נוכח הסכמת בעלי הדין בדבר הצורך במעבר לשוק עירוני חדש, על המשיבים (להלן: העיריה) להכין תכנית-מעבר לשוק עירוני חדש "הניתנת לביצוע בתוך 12 חודשים":

"4. בישיבה היום התברר מהתגובות המפורטות בכתב שקיבלתי מאת כל הנוגעים בדבר, כי קיימת תמימות דעים בדבר הצורך במעבר מהשוק הקיים לשוק עירוני חדש... גם התברר, כי הרוכלים הפעילים בשוק מזה שנים רבות תומכים בלב שלם במעבר לשוק החדש, וגם הסכימו בעבר לתכנית מעבר שהוצעה להם.

5. נוכח הסכמה זו, אני סבור, כפי שציינתי במהלך הדיון בעל-פה כי עירית קרית אתא חייבת להמשיך ביוזמה בה נקטה במובן זה שעליה להכין תכנית מעבר לשוק החדש, ולהוציאה מהכוח אל הפועל ללא דיחוי נוסף... אני סבור כי מן הראוי שתוכן תכנית מעבר הניתנת לביצוע בתוך 12 חודשים מהיום. אני נותן בזאת הוראה לעיריה להפעיל את סמכויותיה מכוח הדין לצורך הכנת תכנית כאמור וביצועה בפרק הזמן שצוין...

8. [...] פסק דיני מתייחס אך לחובה של העיריה לפעול ללא דיחוי להעברת השוק הקיים למקומו החדש, חובה שכל בעלי הדין, וכל הנוכחים הסכימו שהיא קיימת ושראוי לפעול בהסתמך עליה.

9. רשמתי לפני את הודעת כל הנוכחים, לרבות הרוכלים ובאי כוחם, כי ישתפו פעולה עם הגורמים המוסמכים בעירית קרית אתא בהכנת תכנית המעבר וביצועה הקרוב...

10. שקלתי את בקשת העותרים בנושא ההוצאות...החלטתי שלא להכביד, בשלב זה על הקופה הציבורית, ולהימנע היום מפסיקת הוצאות. אני יוצא מתוך הנחה שלא יהיה צורך בהליכים משפטיים נוספים בעניין זה. אם יתברר, שהנחתי זו בטעות יסודה, הרי במקרה של הליכים נוספים ייקח בית המשפט בחשבון גם את ההליך הנוכחי בבואו לפסוק הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד".

2.       מועד 12 החודשים חלף והשוק העירוני הקיים נותר במקומו. ביום 7.3.2006  הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט לחייב את העיריה להעביר את השוק הקיים אל משכנו החדש ולהביא להפסקת פעילותו של השוק במקומו הנוכחי (בש"א 1277/06). העיריה הגישה תגובה. העיריה התנגדה לבקשה, בטענה כי אין באפשרותה להעביר את השוק העירוני למקומו החדש נוכח סירובם של הרוכלים בשוק הקיים להשתתף בעלות הכלכלית של ההעברה המתוכננת לשוק החדש, וכי בנסיבות אלה יש להפנות את בעלי הדין להליך משפטי אחר, שלא במסגרת פקודת בזיון בית המשפט, במסגרתו יתבררו זכויות הצדדים ותיבחן התנהלות העיריה. ביום 1.5.2006 קבע בית המשפט המחוזי (כב' סגן הנשיא ג' גינת) כי הוא מקבל את עמדת העיריה. בית המשפט קבע שאין לאכוף, בשלב זה, את "הפתרון שנקבע בהסכמה בפסק הדין מחודש ינואר 2005" וכי יש ליתן לצדדים את האפשרות "להביא את עמדתם בהקשר זה בפני בית המשפט שלא במסגרת הליך לפי פקודת בזיון בית המשפט":

" לאחר עיון בטענות הכתובות של הצדדים אני סבור שההליך שננקט לפי פקודת בזיון בית המשפט אינו מתאים לדיון הנדרש בענייננו. השאלה  אם נקטה הרשות המקומית בצעדים הדרושים לביצועו של פסק הדין המוסכם טעונה  בירור עובדתי... כאשר דרך הפעולה הנדרשת לפי פסק-דין או החלטה אינה חד משמעית ודורשת גם הפעלת שיקול דעת תוך כדי הביצוע, הרי אינני סבור שהדרך הדיונית הנכונה היא הליך לפי פקודת בזיון בית המשפט.  כאשר דרך הפעולה שנקבעה בהסדר הפשרה אינה חד משמעית, הרי פתרון המחלוקות אינו באמצעות פקודת בזיון בית המשפט... בענייננו מתעוררות שאלות הקשורות באפשרות של יישומו המעשי של הפתרון שנקבע בהסכמה בפסק-הדין מחודש ינואר 2005.  העותרים סבורים שניתן לאכוף את הפתרון האמור על הרשות המקומית. בשלב זה אינני שולל עמדה זו, אך אני סבור שיש לאפשר לרשות המקומית וליתר הנוגעים בדבר להביא את עמדתם בהקשר זה בפני בית המשפט שלא במסגרת הליך לפי פקודת בזיון בית-המשפט. מסקנתי היא שאני דוחה את הבקשה למתן החלטה לפי פקודת בזיון בית המשפט, מבלי לפגוע בזכותו של כל אחד מבעלי הדין לנקוט בהליך המשפטי המתאים".

          על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני.

בקשת רשות הערעור

3.       לטענת המבקשים, טעמיו של בית המשפט המחוזי אינם יכולים לעמוד. ראשית טענו, כי פסק הדין כלל איננו "הסדר פשרה" אלא פסק דין מחייב, וכלשונם, "ההחלטה היא החלטה סוברנית של בית המשפט קמא, מבלי שהצדדים הסכימו עליה בהליך של פשרה בניהם... לא היה זה הסדר פשרה אלא פסק דין טבין ותקילין שיש לקיימו" (סעיפים 25-26 לבקשה). שנית טענו, כי פסק הדין הורה באופן חד משמעי כי על העיריה לפעול לשם העברת השוק, להכין תכנית מעבר מתאימה ולהוציאה מן הכוח אל הפועל ללא דיחוי נוסף, תוך קביעת לוח זמנים ברור. המבקשים הוסיפו כי השוק הקיים עודנו פועל, באופן הממשיך לגרום למטרדים כבדים וקשים לתושבים המתגוררים בסמוך לו. לסברת המבקשים, כלל אין בכוונת העיריה לקיים את פסק הדין, ולפיכך התנהלותה מהווה בזיון בית המשפט.

4.       ביום 4.7.2006 הוריתי למבקשים לצרף את תגובת העיריה בבית המשפט המחוזי. התגובה צורפה. לטענת העיריה, כאמור בתגובתה בבית המשפט המחוזי, שני ראשים: ראשית, פסק הדין הוא פסק דין בהסכמה. פסק הדין ניתן ללא שנבחנו והוכרעו נימוקי העתירה לגופם, לרבות זכויות הצדדים בכל הנוגע לשוק החדש. נטען כי פסק הדין ניתן, הלכה למעשה, בהתבסס על הסכמת כל הצדדים למעבר לשוק החדש. לטענת העיריה, הסכמה זו הופרה על ידי המבקשים לאחר מתן פסק הדין, שכן "חרף כל מאמצי העיריה להגיע להסכמות עם הצדדים בנוגע למעבר לשוק החדש... הגיעו מאמצים אלה למבוי סתום... נוכח התנגדות הרוכלים לתכנית הכוללת תשלום כלשהו עבור קבלת זכויות ביחידת מסחר בשוק החדש" (סעיפים 1.5-1.6 לתגובה) וכי התנגדות זו של המבקשים "אינה מאפשרת את ביצוע התכנית להעברת השוק" (סעיף 2.7 לתגובה) שעלותה מוערכת בכעשרים וחמישה מליון ש"ח. עוד נטען, כי בזמן שחלף לאחר פסק הדין פעלה העיריה לקדם תכנית ביניים לשיפור התנאים בשוק הקיים, באופן שיקטין במידה רבה את המטרדים הקיימים בשוק, וזאת עד שתתאפשר העברתו למקום חלופי. עלות תכנית הביניים כשני מליון ש"ח. לטענת העירה, באי כוח המבקשים סירבו לבחון גם את תכנית הביניים, תוך שהם עומדים על יישום לוח הזמנים שנקבע בפסק הדין. שנית, לגישת העיריה, פסק הדין איננו חד משמעי באופן שמטיל על העיריה לבצע את העברת השוק הקיים למקום חלופי "בכל מקרה ובכל מחיר" (סעיף 5.3 לתגובה). על כן נטען כי ההליך לפי פקודת בזיון בית המשפט אינו ראוי וכי "יש להפנות את המבקשים להליך אחר בו יתבררו זכויות הצדדים וכן התנהלות העיריה בכל הנוגע לפעולותיה בקשר עם המעבר לשוק החדש ובכללן הצגת התכניות להעברת השוק והתכניות החלופיות להקטנת המטרדים הנובעים מן השוק הקיים" (סעיף 1.11 לתגובה).

דיון

5.       דין הבקשה להידחות. מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט המחוזי כי פסק הדין ניתן, הלכה למעשה, בהסתמך על הסכמת הצדדים. הדבר עולה בבירור מנוסחו של פסק הדין: פסקה 5 לפסק הדין, בה נקבע לוח הזמנים שנטען כי הופר, נפתחת במילים "נוכח הסכמה זו". הדבר עולה גם מהקשר הדברים: בית המשפט הדגיש בפסק הדין כי הרוכלים בשוק "תומכים בלב שלם במעבר לשוק החדש" ואי לכך רשם לפניו את הודעת "כל הנוכחים, לרבות הרוכלים ובאי כוחם, כי ישתפו פעולה עם הגורמים המוסמכים".

בנסיבות אלה מקובלת עלי עמדת העיריה, כי הסכמת שני הצדדים היא אשר עמדה בבסיס פסק הדין, לרבות בבסיס קביעת לוח הזמנים לביצוע מעבר השוק הקיים למקום חלופי. ניתן לראות אפוא בפסק הדין - פסק דין שניתן בהסכמת הצדדים. אכן, גם פסק דין שניתן בהסכמת הצדדים, כמוהו ככל פסק דין אחר, והוא ניתן לאכיפה בהליכי בזיון (ע"פ 658/82 שמד"ר מעליות בע"מ נ' בן-צבי, פ"ד לח (1) 136, 139). ואולם נסיבות ההסכמה בענייננו הן נסיבות מיוחדות: ראשית, מנוסח פסק הדין עולה כי ההסכמה שביסודו נשענת על "תמימות דעים" בדבר המטרה המשותפת לצדדים, על ציפייה ל"שיתוף פעולה" עתידי, ועל הבנה בדבר נחיצותן של הסכמות נוספות, משלימות, לאחר מתן פסק הדין. שנית, ניתן לסבור, כי פסק הדין קלט לתוכו - על דרך הביטוי "רשמתי לפני" - גם את התחייבות הרוכלים והמבקשים לשתף פעולה עם העיריה לאחר מתן פסק הדין "בהכנת תכנית המעבר וביצועה הקרוב". דהיינו, ניתן לסבור כי פסק הדין המטיל חובות הדדיות ומוסכמות על הצדדים, ולא רק על העיריה כפי שטענו המבקשים. בהקשר זה טענה העיריה כי לאחר שניתן פסק הדין התנגדו המבקשים להצעותיה "תוך שהם מקדשים את המעבר לשוק החדש בבחינת הכל או לא כלום". ודוק: איני נוקטת כל עמדה באשר לנכונותה של סברה זו, לא כל שכן בשאלה אם התקיימו ההתחייבויות ההדדיות ככל שהיו. ואולם עצם קיומה של סברה זו בפירוש פסק הדין, יש בה כדי ללמד שפסק הדין איננו כה חד-משמעי באופן שעל העיריה לבצע את העברת השוק הקיים למיקום החדש "בכל מקרה ובכל מחיר". שלישית, פסק הדין עצמו צפה אפשרות זו, בדבר חילוקי דעות בין הצדדים, כך שבסופו של יום לא יועבר השוק הקיים למקום חלופי במועד שנקבע. בית המשפט ציין בפסקה 10 לפסק הדין כי עלולים להידרש "הליכים משפטיים נוספים בפרשה", כך שיהיה צורך להתחשב בפסק הדין לענין פסיקת ההוצאות באותם הליכים משפטיים נוספים.

6.       השאלה שהתעוררה אפוא בבית המשפט המחוזי "בסיבוב השני" של פרשה זו, למעלה משנה לאחר מתן פסק הדין, היא מהם אותם "הליכים משפטיים נוספים" המתאימים לפתרון הפרשה: הליך לפי פקודת בזיון בית המשפט (כטענת מבקשים) או הליך אחר שבו יתבררו זכויות הצדדים לגופן (כטענת המשיבים)?

7.       מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט המחוזי כי ההליך לפי פקודת בזיון בית המשפט אינו מתאים לענייננו. המסגרת הדיונית לפי פקודת בזיון בית המשפט מטרתה לקיים הליך מהיר ויעיל שיוביל לקיום צו בית המשפט, כאשר פסק הדין שאכיפתו מתבקשת הוא ברור וחד משמעי (רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט (טרם פורסם); מ' קשת ביזיון בית-משפט (תשס"ב) 110-112). בהקשר זה יפים לענייננו דבריו של השופט ש' לוין: